פעם, כשרצינו לדעת כמה בן אדם שווה, הסתכלנו על המספרים. כמה עוקבים, כמה לייקים, כמה חשיפות, כמה ויראלי, כמה אנשים מדברים עליו, כמה כתבו עליו בעיתונים, כמה כסף יש לו, כמה הוא מוכר, כמה השפעה. כמה, כמה, כמה.
היום אני גולל בפיד, רואה פוסט עם מיליון צפיות או פרופיל עם מאה אלף עוקבים, וממשיך הלאה. לא מתרשם. במציאות של בוטים וזיופים, צפיות, לייקים ועוקבים הם כבר לא מדד אמין. ובעולם שבו קשה להבדיל בין מזויף לאמיתי, אפילו הסרטון של המכונית המעופפת של אילון מאסק הרגיש בהתחלה כמו זיוף. אני לפחות, בצפייה הראשונה, הייתי בטוח שזה סרטון AI.
אז הנה תחזית ראשונה שלי, עם חותמת זמן של נובמבר 2026 - המדדים האלה ימשיכו לאבד מהכוח שלהם, ומשהו אחר יתפוס את מקומם. מה יהיה המטבע הבא? תמשיכו לקרוא..
הרגע הכואב שבו משהו שאתה אוהב הופך למיינסטרים
ב-2017, כמפקד קורס בבה״ד חיל הים, יצאתי להעביר הכשרה ללוחמים על אחד מכלי השייט שהיו תחת המחלקה שלי. הצטרף אליי מילואימניק בשם ליר. ליר היה אחלה גבר, ולקח אותי איתו באוטו עד עתלית. בדרך הוא אמר לי ״שמע שיר טוב״ ושם את Playa של Dennis Lloyd. אהבתי, אז הוא שם גם את Nevermind.

באותה תקופה אף אחד לא ידע מי זה דניס לויד. ליר הכיר אותו מהצבא, והסרטונים שלו היו בכמה מאות אלפי צפיות. זה אולי נשמע הרבה, אבל היום Nevermind הוא השיר המושמע ביותר של זמר ישראלי, עם יותר ממיליארד השמעות.
זה היה כמו זהב, וכל מי שהשמעתי לו את השירים אהב אותם ישר. היה לי ביד משהו שידעתי שהוא טוב, מאוד טוב, ואף אחד לא הכיר אותו. הרווחתי מזה מוניטין של מישהו שמבין במוזיקה, עם טעם טוב ומיוחד. אבל על זה נדבר בהמשך.
אז למה אני מספר לכם את זה? כי אני לא אשכח את היום שבו השירים שלו התפוצצו. אנשים שמו אותם כצלצול בטלפון, העלו איתם תמונות מהטיול הגדול, בסוף זה הגיע גם לרדיו. ובקיצור, זה היה הרגע שבו הפסקתי לשמוע את השירים שלו.
האוצר הסודי שלי הפך לנחלת הכלל. אבל החלק המבאס באמת היה שאף אחד לא זכר שאני השמעתי לו את השיר הזה בפעם הראשונה. וכנראה שבצדק, כי למי אכפת? אבל לי אכפת. כי אני זיהיתי משהו טוב, ושיווקתי אותו כמו שאני יודע הכי טוב לכל האנשים שאני מכיר, כל פעם מחדש. לקחתי סיכון, אמרתי לכולם שזה יתפוצץ בלי לדעת שזה באמת יקרה. כלכלית, קיבלתי החלטה תחת אי-ודאות, בעוד שהמאזין המיליארד ואחד רק הצטרף לחגיגה.
בעולם החדש, לנבואה כזאת יהיה תשלום. הוא יכול להיות כספי או סמכותי. ובדומה לסיפור שלי, גם הלקוח הראשון, המשקיע הראשון והמאמן הראשון שדחף את הילד להתאמן עוד, כולם יקבלו תשלום. וכולם יתבעו את חותמת הזמן שלהם.
להחזיר את הנבואה למקומה
המאמין הראשון, ה-early bird, המשקיע המוקדם. לכולם יש מכנה משותף, הם מסתכלים קדימה. אפשר לקרוא לזה חזון, אינטואיציה או ניתוח. אני רוצה לקרוא לזה בשם המפורש - נבואה.
מרגיש לי שהמילה הזאת טעונה. מי שמציג את עצמו כנביא נתפס במקרה הטוב כמשוגע, ובמקרה הפחות טוב כמשיחי. לשמחתי, יהונתן אדירי, בספרו ״האירוע הסתיים״, מחזיר לתודעה שלנו את המילה נביא, ומזכיר לנו שנביא הוא לא מי שמדבר עם אלוהים כמו שלמדנו בבית הספר, אלא מי שמזהה תבניות ודפוסים מזיקים ושובר אותם.
בהגדרה שלי, נבואה היא היכולת לראות ולהעריך במדויק את העתיד. לא קסם ולא השראה עליונה. מיומנות. ומיומנות אפשר למדוד, ואפילו כדאי.

מה שנשאר לנו מול המכונה
אחד השימושים הגדולים של בינת סיליקוןבינת סיליקוןכינוי לבינה מלאכותית, על שם שבבי הסיליקון שעליהם היא רצה. מדגיש שמדובר בסוג אחר של אינטליגנציה, שפועל לצד הבינה האנושית. הוא חיזוי. מודלים, הסתברויות, רגרסיות. סביר שנגיע לנקודה שבה נדע בסבירות של 95 אחוז מה יקרה מחר עם מניה, ואם ירד גשם מחר או בעוד שעה. הניבוי לטווח קצר ישתפר פלאים, והניבוי לטווח ארוך יעשה קפיצה משמעותית.
ובעולם של סופר בינה (SIסופר בינה (Superintelligence, SI)בינה מלאכותית שעולה על היכולות של בני אדם כמעט בכל תחום, בחשיבה, בניתוח, ביצירה ובחיזוי. נכון להיום זה מושג תיאורטי שעוד לא הושג., מושג חדש ששווה להכניס למילון), הניבוי לטווח קצר יהפוך לכמעט ודאי, והניבוי לטווח ארוך יגיע להסתברויות גבוהות מאוד. כמובן שבתחומים מסוימים ותחת הנחות מאוד מסוימות, אבל אני חושב שהרעיון הכללי ברור וקשה להפריך אותו. SI ישפר את יכולות החיזוי שלנו בצורה משמעותית מאוד.
בעולם כזה, אחרי שבינת הסיליקון תנצח אותנו במתמטיקה, בפיזיקה ובמשפטים, ותכתוב מוזיקה וסרטים טובים יותר, מה נשאר לנו?
לחזות את עצמנו. טעם, התנהגות, מה ירגש אנשים בעוד שנתיים. איזה אמן יתפוס, איזה שחקן יהפוך לאגדה, איזה ספורטאי ישבור שיא, איזה מוצר יהפוך לחלק מהחיים.
המכונה תדע לחזות את הממוצע. היא תראה את המגמה, בכמה סרטים השחקן כיכב, כמה אנשים הקשיבו לשיר של הזמר, כמה אנשים קנו את המוצר. אבל יהיה לה הרבה יותר קשה לדעת איך אנשים הרגישו כשראו את השחקן בסרט, איזו השראה הזמר נתן, והאם מי שקנה את המוצר מרגיש טוב יותר אחרי הרכישה.

ארבעה מדדים לנבואה טובה
אם נבואה היא מיומנות, אפשר לתמחר אותה. אני רואה ארבעה רכיבים:
כמה מוקדם זיהית
זו חותמת הזמן. להגיד שהאצן ינצח במרתון כשהוא רגע לפני קו הסיום לא שווה כמו להגיד את זה רגע לפני הזינוק. ככל שהנבואה נאמרה מוקדם יותר, ככה היא שווה יותר.
כמה שונה מהכלל היא הייתה
אני ועוד 100 אנשים מסתכלים על הכביש. כל המאה אומרים שעכשיו תעבור מכונית לבנה, ואני אומר שתעבור מכונית אדומה. אם עוברת מכונית אדומה, הניצחון שלי גדול בהרבה מהניצחון של כל אחד מהמאה אילו עברה לבנה. אבל גם ההפסד שלי גדול יותר משלהם.
מה המחיר של הנבואה
המחיר המרכזי הוא הטעות עצמה. אחד שטעה מול מאה מפסיד הרבה יותר מאחד מתוך המאה שטעה. כשאחד מול מאה טועה, זה נראה פשוט מטופש - ״למה לעזאזל אמרת אדומה? כולם אמרו לבנה, כנראה שהם יודעים משהו״. כשהמאה טועים, על מי שניחש אדומה אומרים ״היה לו מזל״. ויש עוד מחירים, כמו רקורד (Record - רשומה, פרוטוקול)רקורד (Record)שם עצם. תיעוד מצטבר של ביצועים לאורך זמן, ההצלחות וגם הפספוסים. ככל שהרקורד ארוך ומדויק יותר, כך גדלה האמינות של מי שמחזיק בו.. אם אני אומר כל שנה שברצלונה תיקח את ליגת האלופות, והיא עפה ברבע הגמר, אף אחד כבר לא ייקח אותי ברצינות. והמחיר יכול להיות גם כספי, כמו לשים כסף על תחזית למניה או לחברה ולהפסיד אותו.
כמה מדויקת היא הייתה
אני יכול לעקוב אחרי אלפי חשבונות של אמנים מתחילים, וסטטיסטית כמה מהם יפרצו. אבל האם זה אומר שאני מנבא טוב? נבואה טובה חייבת להיות מדויקת וקרובה לתוצאה הסופית ככל האפשר. ככל שהיא מדויקת יותר, ככה היא טובה יותר.
נבואה מצטברת
מעל כל הרכיבים האלה עומד הרקורד. מי שמצטבר אצלו רקורד של תחזיות מוקדמות, מדויקות, נגד הזרם ובמחיר אישי, הוא מי שיחזיק במטבע החדש. ובשביל זה צריך לספור גם את הפספוסים. כבר היום יש פלטפורמות שמדרגות חזאים בצורה הזאת.
בעתיד שאני צופה, חזאים כאלה הם המשפיענים הבאים. את חלקם אנחנו כבר רואים היום. בהייטק אלה משקיעי ההון סיכון והאנג׳לים שנותנים את הצ׳ק הראשון לחברה לפני שמישהו שמע עליה, בכדורגל אלה הסקאוטים שמזהים ילד בן 15 באקדמיה, ובשווקי חיזוי כמו פולימרקט יש כבר סוחרים שכל העולם עוקב אחרי התחזיות שלהם, כי הרקורד שלהם פומבי.
המכנה המשותף לכולם הוא הנבואה המצטברת, הרקורד, המוניטין. משקיע הון סיכון טוב הוא מי שהשקיע בחברות שהצליחו, ואנג׳ל טוב הוא מי שנתן את הצ׳ק הראשון לחברה שאף אחד עוד לא האמין בה. סקאוט טוב הוא מי שזיהה שחקן שהפך לכוכב, וגם עשה את זה שוב בעונה שאחרי. וסוחר טוב בפולימרקט הוא מי שצדק שוב ושוב, כשהכסף שלו על השולחן. וככל שהתחזיות שלהם היו מדויקות יותר, אבל גם שונות מהכלל ועם מחיר, ככה הרקורד שלהם גדל.
ואולי בעתיד הסופר בינה עצמה תשלם לאותם נביאים, כדי שיגידו לה לאן העולם הולך, ושהיא תדע לאיזה כיוון לקחת אותנו עכשיו.



