מאז ומתמיד הסוגייה של יוקר המחייה היא המוצר הכי חם על המדף. יוקר המחייה זה אולי המחנה המשותף הכי רחב שיש בעולם, קחו כל 2 אנשים על הכדור והם יוכלו לנהל שיחה על יוקר המחייה. ושלא תחשבו שיוקר המחייה שמור רק לנחלתם של מעמד הביניים והעניים, גם הבורגנים והאליטות ימצאו עניין רחב ביוקר המחייה, הבורגנים יהנו להלין על יוקר המחייה כי אין כמו טרחנות טובה ליד הקפה, והאליטות יהנו לדבר אחד עם השני על איך הם עוזרים לשכבות החלשות נגד יוקר המחייה.
כולם כולל כולם יכולים לדבר על יוקר המחייה, ויוקר המחייה לא פוסח על אף אחד. אבל בזמן שאנחנו מתלוננים, מתפנקים או חלילה מנסים לשנות את המציאות שלנו, יוקר המחייה הוא אולי לא הדבר שהכי כדאי לנו להתמקד בו. אולי יוקר המחייה הוא מסך העשן הגדול מכולם, ולכל חובבי הקונספירציות – אולי יוקר המחייה הוא מזימה של הבונים החופשיים ואנשי הלטאה כדי לגרום לנו לא להסתכל על הדברים החשובים באמת.
בשנת 1930 פרסם הכלכלן קיינס מאמר המתאר איך לדעתו תראה הכלכלה בעוד 100 שנים, במאמר הזה הוא חזה שעד 2030 המשק יתפתח בצורה כזאת שאנשים יעבדו רק 15 שעות בשבוע הודות לטכנולוגיה.
זו הפסקה המדוברת (לינק למאמר המלא בסוף):
"
For many ages to come the old Adam will be so strong in us that everybody will need to do some work if he is to be contented. We shall do more things for ourselves than is usual with the rich today, only too glad to have small duties and tasks and routines. But beyond this, we shall endeavour to spread the bread thin on the butter – to make what work there is still to be done to be as widely shared as possible. Three-hour shifts or a fifteen-hour week may put off the problem for a great while. For three hours a day is quite enough to satisfy the old Adam in most of us!
אחד הביטויים שתפסו לי את תשומת הלב הוא Old Adam – האדם הישן, מי שמתוכנת לעבוד ללא הרף, מי שגם ביום שרובוטים ובינה מלאכותית יעשו בשבילנו את כל העבודה וייצרו עבורנו שפע מוחלט לא יוכל לשבת ללא מעש, וה"אדם הישן" שבו יתעורר וידרוש חובות, אחריות, עבודה, קושי, כאב – בשביל להרגיש תועלת או סיפוק. בגדול, קיינס אומר שאנחנו סוג של חיות עבודה, והוא משתמש בביטוי של "לפרוס את הלחם דק על החמאה" (הוא הופך בכוונה את הביטוי) כדי להסביר שבתכלס לא באמת נצטרך שכולם יעבדו, אבל כדאי שלכל אחד יהיה לפחות 3 שעות עבודה ביום בשביל שיהיה לנו תירוץ לקום בבוקר ולשמור על השפיות בעולם שבו הפנאי אינסופי.
קיינס דיבר על זה לפני 100 שנים, כלכלנים וסופרים נוספים דיברו על זה בהמשך, ואילון מאסק מדבר על זה היום. ובין אם זה יקרה בעוד 3 שנים לפי קיינס או בעוד עשור, המגמה ברורה והגיע הזמן להתכונן אליה – יוקר המחייה OUT. וזה לא אומר שכולנו נהיה עשירים כמו אילון, זה רק אומר שלא יהיה יקר יותר לחיות, והאמת? שאני לא חושב שזה כזה טוב כמו שזה נשמע.
זו אותה גברת
אז בעוד שכולנו ממשיכים לריב ולהתווכח על יוקר המחייה, אני רוצה להפנות את תשומת הלב שלכם למלחמה הבאה שלנו, שאולי תהיה האכזרית ביותר, וכנראה שתייצר את הפערים הגדולים ביותר בחברה, ותגרום ליוקר המחייה להיראות כמו משהו מטופש שפעם חששנו ממנו – הבינה.
בנובמבר 2022 שחררה OpenAI לעולם את ChatGPT, חברנו ושותפו הטוב. תוך 5 ימים הצ'אט הגיע למיליון משתמשים, ותוך חודשיים הוא חצה את רף ה-100 מיליון משתמשים פעילים. מאז ועד היום, הגיעו לעולם עוד חברים ושותפים טובים, וההערכות מדברות שאחד מכל שישה אנשים משתמש בכלי של בינה מלאכותית. אם נוריד 2.2 מיליארד אנשים שאין להם גישה לאינטרנט בכלל, נגיע לאזור של 1 מתוך 4. סטטיסטיקה דומה נמצאת גם בעולם העסקי – 3 מתוך 4 ארגונים מדווחים שהם כבר משתמשים בבינה מלאכותית לפחות בפונקציה עסקית אחת.
יוקר המחייה מתארך על השולחן, ויוקר הבינה כבר רץ ברקע.
התרגלנו לשלם על החניון 70 ש"ח לשעה וחצי חנייה, ומשהו כמו 40 ש"ח לקילו ענבים בשיא העונה, אבל התרגלנו גם לשלם 20-30 או 40 דולר לבינה מלאכותית שעושה לנו עבודה שפעם עלתה לנו 10, 20 או 30 אלף ש"ח. הפער בין הערך של בינה מלאכותית לתפוקה שלה הוא בלתי נתפס. במונחים של החזר השקעה, לקנות מנוי לג'פטו (=ChatGPT) או קלוד זו ההשקעה הכי טובה שאנחנו יכולים לעשות היום. 20 דולר שנותנים לנו תפוקה של אלפי שקלים. גם המנייה הכי טובה בוול סטריט לא תביא לנו תשואה כזאת.
ואם האדם הפשוט או העסק הקטן יודעים לקבל תשואה כזאת ממנוי של 20 דולר בחודש, תהיו בטוחים שגם חברות וארגונים גדולים מקבלים תשואות לא פחות מטורפות על הוצאות של אלף, אלפיים ועשרת אלפים דולר על בינה מלאכותית בחודש. הם הגדילו את התפוקה, התרחבו לשווקים חדשים, הוציאו מוצרים חדשים, וכל זה במקביל לצמצום כוח האדם – הרכיב הכי יקר בארגונים גדולים.
אבל היי, כולנו חיים על אותו כדור, אנחנו יודעים איך זה עובד כאן, זה מתחיל בזול ונגמר יקר, איך אבא שלנו אמר לנו – "אין מתנות בחינם". מכירים את זה שמסבירים לנו כל שנה למה המחירים עלו? מכסים, מדד התשומות, עלות חומרי גלם, מלחמות, מחירי הדלק, אינפלציה, ריבית.. מה יקרה ביום שחברות הבינה המלאכותית יתחילו לדבר באותה שפה? מה יקרה ביום ש-OpenAI תגיד לנו – "העלות של קירור חוות שרתים עלתה, אז המנוי עולה עכשיו 25 דולר", "והעלות של מעבדים עלתה בכל העולם, אז המנוי עולה עכשיו 29 דולר", "והאינפלציה לא משאירה לנו ברירה והמחיר יעלה ל-39 דולר", ועלות חומרי גלם, והריבית, והמלחמה – והופ, המנוי עולה 199 דולר לחודש. וזו רק גרסת Lite. גרסת הבסיס עולה 499 דולר בחודש, ו-PRO עולה 1999 דולר לחודש.
בשיעור הראשון של כל קורס בכלכלה לומדים על ביקוש והיצע, ומוצרים שיש להם ביקוש קשיח הם מוצרים שנמשיך לקנות בכל מחיר, כמו מים, אוויר או תרופות. מוצר עם ביקוש קשיח הוא מוצר שאין לו תחליף ויש לו חשיבות קיומית גבוהה. הביקוש לבינה מלאכותית ממשיך לגדול, אבל במקביל לגדילה יש גם תהליך של התקשות. הביקוש מתנפח כמו בועה, אבל לאט לאט הופך להיות בועה מבטון.
התלות המוחלטת והחזרה למקור
התלות בבינה מלאכותית היא כבר לא רק כלי להשתמש בו בשביל להתייעל או להפיק יותר. ככל שעובר הזמן, וככל שיותר אנשים מאמצים את הבינה המלאכותית, זה הופך להיות תנאי לקיום המודל העסקי עצמו. ללא המערכת, ללא בינה מלאכותית, ההכנסות של ארגונים, עסקים ואנשים לא רק ייפגעו – אלא יימחקו. ובמצב כזה, שהביקוש כל כך קשיח, אנחנו נשלם כל מחיר. ואז, כמו תמיד, נחזור למקורות שלנו, ונדבר על הנושא שאנחנו כל כך אוהבים – יוקר המחיה. אה.. הבינה. יוקר הבינה.
קישור למאמר המלא של קיינס: Economic Possibilities for our Grandchildren (1930)